ויתחזק ישראל. כדי ליתן לו במתנת בריא:
ויאמר אליו הנני מפרך והרבתיך כו'. פירש"י שהזכיר לו מה שאמר לו הקב"ה קהל גוים יהי' ממך ונתן זו הברכה ליוסף ולכך הזכיר לו ג"כ מיתת רחל לומר שמשנאמ' לו מתה עלי רחל מיד ולא הי' לי בנים אח"כ ולכן נתקיים בך. אי נמי לפי שנתן לו חלק בירושת הארץ שיהי' חלק אפרים ומנשה כחלק ראובן ושמעון לכך הזכיר לו תחלה הקב"ה נתנה לו ובידו להורישו למי שירצה מבניו:
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי. יראה כאן מפירש"י שארץ ישראל נתחלקה לפי גלגלותם לפיכך אין נפקותא במה שאמר להיות אפרים בחשבון שאר השבטים אלא לענין השם לבד לקרות שבט. והקשה הרמב"ן הרי הכתוב אומר על שם אחיהם יקראו בנחלתם אלמא שיש להם נפקותא לענין עיקר הנחלה וגם הארץ לא נתחלקה לענין גולגולתם אלא לי"ב חלקים שוים ונטל כל שבט ושבט חלק כחלק והא דכתיב לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו לענין בתי אבות נא' שכל שבט מחלק חלקו לבתי אבות של יוצאי מצרים ולבית אב מרובה נותנין חלק גדול ולקטן חלק קטן אבל לעולם י"ב חלקים היו שוים ונטל אפרים ומנשה כל אחד חלקו כמו ראובן ושמעון:
אשר הולדת אחריהם. איפשר כי בנים אחרים היו לו והפסו' לא הזכירם על שירשו עם אחיהם וכן יראה ממה שהוצרך להאריך ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה ש"מ שהי' לו אחרים וכן משמע ממה דכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אבל אחר הרעב נולדו לו אחרים. אי נמי אשר הולדת כמו אשר תוליד שפעמים רבים עבר במקום עתיד ואף כי לא מצינו לו בנים אחרים איפשר שהיו לו והפסוק לא הזכירם כמו שפירשתי או שלא היו לו בנים אחרים ויעקב דבר אם יוליד עוד:
ואקברה שם. מה שפירש"י ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ ע"ז הקשה הרמב"ן בודאי בארץ נקברה כדכתיב הכא בהדיא מתה עלי רחל בארץ כנען ופי' הוא שעל דרך הפשט הי' מתנצל מיוסף שלא קברה במערה ולכן אמר לו אף כי לא נקברה למערה מ"מ נקברה בארץ כנען ולא בחוצה לארץ כאשר תהי' קבורתו במצרים ועל כן אמר לו בדרך לומר כי מתה עלי בדרך פתאום ולא הי' לי פנאי להוליכה כי לא יכולתי לעזוב ביתי ולהוליכה ואף כי מערת המכפלה אינה משם רחוקה אלא מהלך חצי יום הי' יעקב כבד מאוד במקנה ולא הי' מגיע לשם אלא לימים רבים וכן עשה בדרך ההוא עוד ימים רבים עד הגיעו לאביו וכל זה לא הי' אלא התנצלות וגם יוסף ידע שנקברה בארץ ומתה בדרך אבל הכונה ליעקב שלא הוליכה למערה שלא יקבור בה שתי אחיות שלא ייבוש מאבותיו ולאה קבר בה שהיא נישאת לו ראשונה בהיתר ורחל באהבתו אותה לקחה והדרש שדרשו רבותינו שעל פי הדיבור קברתי' שתהא לעזרה לבני' כשיגלם נבוזראדן דרך שם סמכוה על מה שכתוב מתה עלי רחל בדרך ואקברה שם והיא לא מתה אלא ברמה ושם נקברה והיא מנחלת בנימין על כן דרשו בדרך אשר יעברו שם בני' ופי' בדרך של עתיד שעתידין בני' לעבור שה מתה וקברתיה באותו דרך עפ"הד. וי"מ שלכך אמר לו שקברה בדרך אפרת שידעתי שיגיע לאחד מבניה בחלקו ולא קברתי' במערה שאינה בחלק בניה ולא יהי' כבודה להיותה קבורה בשאינה שלה:
ויאמר מי אלה. לפי הפשט שראם ולא הכירם מי היו כי כבדו עיניו מזוקן אלא שראה דמות אנשים ולא הכירם מי היו כי כבדו ולכך שאל מי אלה:
בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. לא הי' צריך יוסף לומר לאביו שנולדו לו במצרים כי הוא ידע וכבר אמר לו שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים אלא פי' בזה בענין הזה שאמרת שנתנם לי השם קודם בואך אלי מצרימה והם שאמרת אליהם שהם שלך:
וישק להם ויחבק להם. שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה וכדרך שנעשה לו שאביו חבקו ונשקו כשברכו: לא פללתי. פי' לא דנתי בלבי מלשון פלילים:
ויברך את יוסף. לא בירך ליוסף אלא לבניו וחשי' לי' ברכ' ליוסף כי לא הי' לו זרע אחר והיתה כל ברכתו בברכ' אלו הנערי' או אפי' הי' לו אחרי' מברכת אלו יתברכו האחרים:
המלאך הגואל אותי. י"מ כמו במלאך פי' האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה במלאך הגואל אותי שרועה אותי על ידי מלאך. אי נמי האלהים דלעיל פי' נמי מלאך שהי' לו מלאך מיוחד לשמרו לכך אמר האלהים הרועה אותי והוא המלאך הגואל אותי: ויקרא בהם שמי ושם אבותי. פי' ר' אברהם שנקראו ישראל על שם אפרים כאשר הם נקראים זרע אברהם יצחק ויעקב. וכתב הרמב"ן ואינו נכון כי הכתוב אמר בהם על שניהם ואף אם נקראים על שם אפרי' לא מצינו שנקראי' על שם מנשה ואולי בעבו' שנקראי' בית יוסף. והנכון שבירכם שיעמוד זרעם ויהי' שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם:
וירע בעיניו. אולי הי' יוסף אוהב מנשה יותר מאפרים בשביל שהי' בכור ולכך חרה לו. אי נמי שחשב שטעה אביו בברכתו והוא בבלי דעת ולא תחול וכשאמ' לו שידע ובדעת עשה נתפייס:
לא כן. י"מ שלא אמר יוסף לאביו שעשה שלא כדין אלא אמר לו לא כן פי' שלא כדין עשיתי לפי מה שראיתי שאתה משכל את ידיך ומ"מ כיון שזה הבכור שים ימינך על ראשו:
ויברכם ביום ההוא. פי' ביום ההוא כי יוסף הפציר בו לשום מנשה הראשון ואמר הכתוב לא רצה להסיר יד ימינו מעל ראש אפרים ולא עוד אלא שחזר ואמר בפי' במעמד ההוא בבני יוסף בברכו אותם כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה בכל ברכותיו: בך יברך ישראל. שדיבר עם יוסף ואמר לו כל עם ישראל הבא לברך את בנו יברך אותו בזרעך שיאמר לו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה:
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. פי' חלק אחד והוא הבכורה שנטלו בניו שני חלקים בארץ. פירש"י שכם אחד הבכורה אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו. ואיני מבין דבריו כי בכורה שלקח מעשו לא נתן לו אלא הבכורה אשר העביר מראובן כדכתיב ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף גם לא שייך נתינה בבכורה שלקח מעשו שיתננה ליוסף ואף אם לקח בכורתו מעשו חלק הבכורה הית' לו בשלו ומה הוצרך לומר אשר לקחתי מיד האמורי יתן לו חלק בכורה הראוי ליטול מנכסיו. והרמב"ן פי' אשר לקחתי מיום שלקחתי שאמר לו נתתי לך הבכורה להיות בניך מעתה מתברכים כדי לעשות שני שבטים בדגלי המדבר וחנוכת הנשיאים וגם להיות לך ב' חלקים ליום שיקחוה במלחמה בארץ בחרב ובקשת והזכיר האמורי רמז לסיחון ולעוג שני מלכי האמורי וגם המלחמ' הגדול' שהיתה להם בכיבוש הארץ היתה לבני יוסף עם האמורי היא מלחמת יהושע עמם ביום תת ה' את האמורי ומיד האמורי היתה חלק ונחלה לבני יוסף שנ' וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר שם והזכיר קשתי וחרבי לרמוז כי לא תכבש הארץ רק במלחמה כדכתיב לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל ואמר לקחתי כי זכותו הוא העושה עמהם מלחמה והוא הנלחם להם כענין שנ' כי לא בחרבם ירשו ארץ כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם וזהו זכות האבות וקרוב הדבר שעשה יעקב כדרך שעשו הנביאים נטה ידו בכידון בחרב וירה שם חצים להיות נכבשת לפניהם כדרך שעשה אלישע וישם ידו על יד המלך ויאמר אלישע ירה ויור אע"פ שלא סיפר זה הכתוב רמז הוא במה שאמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי:
